המלך / המלכה
אחריות, בחירה וכיוון. השאלה אינה רק מי על הכס — אלא מה היחס בין סמכות, אחריות והחיים עצמם.
הבית הפנימי · אטלס
כל דמות היא עולם.
לא תכונה אחת ולא תווית. דמות יכולה לשאת מתנה, צל, פחד, צורך, מקום בממלכה ויחסים עם דמויות אחרות.
האטלס הציבורי הוא שער להתבוננות. הוא אינו מבחן אישיות ואינו קובע משמעות קבועה לדמות. חומרי העומק המקצועיים נשמרים בשכבה נפרדת.
דמויות ליבה בארמון
בארמון אפשר לפגוש קולות שונים: מי שמחליט, מי ששומר, מי שמערער, מי שמבקש שקט ומי שמזכיר את מה שלא קיבל מקום.
מועצת היועצים
צורות ידיעה שונות שמבקשות להישמע. לא כל קול צריך לנהל, ולא כל עצה צריכה להפוך להחלטה.
הלוחם
גבול, אומץ ופעולה. לוחם יכול להגן, להיפצע, להזדקן או להפוך לשומר שער — הגרסה משנה את הסיפור.
הנזיר
התבוננות ופרספקטיבה. לפעמים השקט מזין; לפעמים הוא הופך להימנעות. בודקים את התפקיד, לא את השם.
הליצן
יצירתיות, הפגת נוקשות ואמירת אמת. הוא יכול לפתוח מרחב — או להפוך למסך שמרחיק מכאב.
המאהב / המאהבת
תשוקה, יופי, קרבה וחיות. איך נראית קרבה כשהיא מקבלת מקום, וכמה מקום היא תופסת?
המטפל / המזין
חמלה, החזקה ונתינה. מי מוזן, מי מתעייף, ומה היחס בין נתינה לבחירה?
המורד
שבירת מבנים ותנועה. האם הוא פותח אפשרות חדשה, או שכל גבול נחווה מיד כמשהו שצריך להרוס?
החכם / החוקרת
ידע, הבנה וחיפוש אמת. מה אנחנו יודעים, מה אנחנו מניחים, ומה עדיין ראוי לשאלה?
הילד / הנסיכה
רצון, תמימות וגילוי. הילד אינו רק פגיע; הוא גם יכול להיות מי שרואה את מה שהמערכת הבוגרת כבר אינה רואה.
השרת
טיפול בפרטים והוצאה לפועל. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו רבים עם השרת במקום לבדוק מי בכלל מחזיק בסמכות.
האסיר
חלק שאיבד רשות, חופש או תחושת אפשרות. השאלה אינה רק איך יוצאים — אלא מה מחזיק את הדלת סגורה.
שומר השער
סינון והגנה על כניסה. לא כל דבר צריך להיכנס לבית, ולא כל מה שנמצא בחוץ הוא בהכרח איום.
הצל
תכנים, צרכים או איכויות שלא קיבלו מקום במודעות או בזהות. המטרה אינה להיפטר מהם אלא לבדוק את היחסים איתם.
דימויי חתימה
אלו אינן בהכרח דמויות ארכיטיפיות במובן הקלאסי. הן סצנות שנולדו בתוך עולם העבודה והסיפור, ופותחות שאלות בלי לקבוע מראש תשובה.
המלך על השרפרף
מלך, שרפרף פשוט, כס פנוי וכתר שהפך למעמד לספרים.
להיכנס לסצנה ←הילד עם הנעליים הגדולות
תפקיד, זהות, גדילה והפער שבין מה שנדרש מאיתנו לבין המקום שבו אנחנו נמצאים.
להיכנס לסצנה ←קליפת הביצה
מעטפת, הגנה ושבריריות — אבל המשמעות אינה ניתנת מראש; היא מתבררת דרך האדם והסיפור שלו.
האישה שמחזיקה בחבל
סצנה של כבלים ואחיזה. אין להשתמש בה כדי להאשים מי שנפגע; היא נפתחת רק בזהירות ובהקשר.
מצב השבלול
כשהעולם מצטמצם לגודל שאפשר לשאת. האם זה מנוחה, הגנה, הימנעות — או משהו אחר לגמרי?
הבועה
רואים את העולם — אבל המרחק ממנו מורגש. כמה היא מגינה וכמה היא מרחיקה?
הכיסא הריק
מי אינו יושב כאן? מי אמור היה להיות? ומה משתנה כשלא ממלאים מיד את המקום?
האבן בכיס
משקל קטן שנוסע איתנו. האם צריך להניח אותו, לזכור למה לקחנו אותו, או לבדוק מתי הפך להרגל?
המחסן החשוך
מקום של דברים שנשמרו. מתג האור נמצא ליד הדלת — אבל לא תמיד צריך לפתוח הכול בבת אחת.
בגד קרוע · מערה
סימני דרך, פגיעות, תיקון, התכנסות ולמידה לראות בחושך — כל אחד מהם מקבל משמעות רק בתוך הסיפור.